השופט א' רובינשטיין:
פתח דבר
א. בית משפט במדינה יהודית ודמוקרטית, נדרש לעסוק בהריסתם של בתי כנסיות בארץ, מה שהדעת נותנת כי לא היה בפניו מעולם, ואפשר רק לייחל שלא יהיה עוד. נכחדה התיישבות בחבל ארץ, משיקולים מדיניים, על פי החלטות ממשלה וחקיקת כנסת; עתירה זו מייחדת עצמה לגורלם של בתי הכנסת בחבל עזה, ביישובים שפונו והם הולכים ונהרסים. היא הוגשה בשיהוי רב מאוד, אך נוכח רגישותו המובנת מאליה של הנושא, ועם זאת עגמת הנפש הרבה שהוא מעורר, נדרשנו אליה. במהלך הטיפול בעתירה, שראשיתה אך לפני מעט למעלה משבוע ימים, היתה אוזנם של גורמי הממשלה קשובה לעותרים במידה משמעותית, וזו גם דעת העותרים עצמם; אך שאלות מסוימות נותרו, וגם מה שהוסכם, ראוי שייכתב דבור על אופניו. פסק דין זה עוסק באלה.
העתירה
ב. (1) העתירה הוגשה ביום 14.8.05. אחד העותרים הוא רב אזורי והיה גר ביישוב אלי סיני, והאחר - צלם אמן המתמחה בבתי כנסיות. נתבקשה בה ביטול ההנחיה שבהחלטת הממשלה מס' 1996 מיום 6.6.04 בעניין תכנית ההתנתקות, האומרת "ככלל, לא יושארו בתי המגורים של המתיישבים ומבנים רגישים, לרבות בתי כנסת" ובלשון פשוטה, ייהרסו. לחלופין נתבקש שימור מספר מצומצם של בתי כנסת או העתקת מקצתם לשטח מדינת ישראל. נמסר כי בהחלטת ועדת השרים ליישום תכנית ההתנתקות נתק/33 מיום 20.7.05 הנחה ראש הממשלה "לפנות כל תכולות בתי הכנסת לרבות ריהוט ולהעבירן לתחומה של מדינת ישראל". בפניות העותרים לממשלה - באוגוסט 2005 - נמסר להם ברוח זו, מפי סגן היועצת המשפטית במשרד ראש הממשלה, כי "לא ניתן יהיה לשמור את המבנים של בתי הכנסת ובתי המדרש ... אולם תכולתם הפנימית כולה תועבר לתחומי מדינת ישראל". לטענת העותרים, לא השתהו בעתירתם, שכן ההריסה לא היתה ודאית עד לאחרונה, כיוון שעוד באפריל 2005 נמסר על דעתם נייר עמדה שעניינו שימור בתי הכנסת במקומם במסגרת בינלאומית. נטען כי על מקומות קדושים להישמר על פי המשפט המנדטורי ועל פי משפט מדינת ישראל, כי על חופש הגישה אליהם להישמר, כי המשפט הבינלאומי המנהגי אמון על שמירתם, וכי האמנות הבינלאומיות אוסרות על פגיעה בהם. נאמר כי בדומה להסדר שהושג לגבי חממות בחבל עזה, יש מקום לבדוק הסדר בינלאומי באשר לבתי הכנסת. עוד נטען, כי הפגיעה ברגשות דתיים שבהחלטת הממשלה מיום 6.6.04 אינה עומדת במבחני חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, לעניין ערכי מדינת ישראל, תכלית ראויה ומידתיות, וכי למצער יש להותיר מספר מצומצם של בתי כנסת בשטח שנועד לפינוי, כדרך שנותרו בית הכנסת "שלום על ישראל" ביריחו וקבר יוסף בשכם. לשיטת העותרים, בין השאר, יש היבט חינוכי בהשארת בתי כנסת, לפחות בחלקם, על תילם. נטען גם, כי לא ניתנה הדעת לסוגיה ההלכתית ולפסיקת הרבנות הראשית. לעתירה צורפו תמונותיהם של בתי כנסת יפהפים בחבל עזה. כן נמסרו על-ידי העותרים חוות דעת של ההיסטוריון פרופ' אברהם גרוסמן, חתן פרס ישראל, בדבר הקושי הגדול שבהריסת בתי כנסת, והמלצה כי יועתקו ממקומם באופן מלא ככל הניתן, לשם צמצום הפגיעה הרגשית והדתית. מר ראובן גפני, גיאוגרף היסטורי העוסק בבתי כנסת, חיווה דעתו כי ראוי לפעול למניעת הריסה ולשימור או העתקה, וזאת על יסוד שיקולים חברתיים, היסטוריים וסמליים ומקובלות בינלאומיות.
(2) בתגובה ראשונית מטעם המשיבים, ביום 15.8.05, נאמר כי באיזור המפונה מצויים 30 בתי כנסת ו-8 מדרשות. על פי התכנית לפינוי יטופלו בתי הכנסת לאחר פינוים של התושבים וציודם, על-ידי צוותים של משרד הבטחון והרבנות הראשית. תחילה יוצאו ספרי התורה, אחריהם תשמישי הקדושה והריהוט, וכל שניתן לפרק, ויועברו אל מחוץ לשטח. נמסר - במענה להצעה בדבר הותרת בתי הכנסת בשמירה פלסטינאית או זרה - כי קבר יוסף בשכם חולל בעקבות אירועי ספטמבר 1996 ושוב באוקטובר 2001, וגם באתר בית הכנסת "שלום על ישראל" ביריחו היתה פגיעה. נאמר עוד, כי מו"מ מדיני באשר לצוותים בינלאומיים עלול להימשך חודשים ארוכים, מכל מקום אין נושא זה מאלה שבית המשפט מתערב בהם, בהיותם בעלי אופי מדיני. נטען שיהוי כבד, וכן כי אין הנדון דומה לראיה שהועלתה בדבר הסדר לגבי חממות.
ההליכים
ג. (1) ביום י"א באב (16.8.05) קיימנו דיון ראשון בעתירה. לאחר שיג ושיח עם הצדדים החלטנו כי "המדינה תגיש הודעה משלימה לאחר שייערך מטעמה בירור לגבי האפשרות לפרק חלק מבתי הכנסת, ולבנותם מחדש בין אם מהאבנים או מהפלטות המתועשות, אם יש כאלה, או כל אפשרות אחרת שתמנע הריסת כל המבנים של בתי הכנסת בידי כוחותינו". בדיון הצבענו על החשיבות הסמלית והערכית שבמאמץ זה. נמסר על-ידי בא כוח המדינה, כי הרב הראשי לצה"ל תא"ל הרב ישראל וייס מסר, לאחר שנועץ בסמכויות הלכתיות נוספות, כי אם יוסרו מבתי הכנסת מרכיביהם הדתיים ותינקט פרוצדורה הלכתית מתאימה של הפקעת המבנה מקדושתו, ניתן להרסם.
(2) ביום 17.8.05 פנו העותרים וביקשו כי צוות מקצועי מטעמם ייכנס לשטח לבדיקת בתי הכנסת. המדינה הגיבה כי הדבר אינו אפשרי כמבוקש בשל העומס שבמהלכי הפינוי, אך הובעה נכונות לצירוף מהנדס מטעם העותרים לצוות משרד הביטחון. בהחלטה מאותו יום כתבנו "המשיבים יעשו כמיטב יכולתם לאפשר ליועצים המקצועיים מטעם העותרים להיכנס לאיזור גוש קטיף לתכלית המבוקש על ידם. למצער יאפשרו צירופו של מומחה אחד כמוצע בתגובת המדינה". בפועל צורפו שני מומחים מטעם העותרים, האדריכל פרופ' דוד קסוטו והגיאוגרף מר ראובן גפני.
(3) (א) ביום 21.8.05 הוגשה הודעה משלימה מטעם המשיבים, בה נמסר בין השאר כי ביום 18.8.05 התכנסה ועדת השרים לענייני ההתנתקות בראשות ראש הממשלה, ובין השאר נדון פינוי בתי הכנסת. הוחלט כלהלן:
"1. משרד הבטחון יכין, בהקדם האפשרי, חוות דעת באשר לאפשרות לפרק בתי כנסת באיזור המפונה, באופן המאפשר הקמתם מחדש.
2. בכל מקרה, ובמידת האפשר, יילקחו ממבני בתי הכנסת חלקים סמליים. חלקים אלה יאוחסנו יחד עם תכולת בית הכנסת. תיבחן האפשרות לשלב חלקים אלה בבתי כנסת חדשים שיוקמו עבור המפונים במסגרת התישבות חלופית".
(ב) ביום 18.8.05 נערך סקר של מרבית בתי הכנסת ביישובים המפונים על-ידי משרד הבטחון, כאמור, בהשתתפות נציגי העותרים. בחוות דעת שצורפה נמסר, כי מתוך 20 בתי כנסת שנבדקו, ניתן לפרק ולהעביר שניים - בתל קטיפא ושליו הבנויים ממבנים יבילים. שאר בתי הכנסת כשלעצמם אינם ניתנים לפירוק ולהעתקה, למעט מרכיבים כמו משקופים, דלתות, חלונות ומעקות וכיוצא בהם השייכים לשלב הגמר בבניה; את בתי הכנסת גופם, בהיותם מבטון או בטון ובלוקים, אין אפשרות להעתיק.
(ג) עוד נאמר בתגובת המשיבים, כי רגישות הנושא, הסמלית והדתית, מקובלת עליהם כמובן, ולכן נקבע כי תכולת בתי הכנסת תפורק ותועבר למחסן שנועד לכך, מבנים הניתנים להעתקה יועברו בשלמות ארצה, ואחרים ייהרסו כדי למנוע ביזוי וחילול ולאחר שתופקע קדושתם, ומכל בית כנסת יילקח חלק סמלי, תוך נכונות לקבל הצעות לעניין זה מהעותרים. נאמר עוד, כי חוק יישום תכנית ההתנתקות, תשס"ה-2005 כולל הוראות המאפשרות הקמתם של אתרים חלופיים להתיישבות מפונים המבקשים לדור במסגרת קהילתית, ובמסגרת זו ניתן לקבוע הוראות בדבר העתקת פעילותם של מוסדות ציבור והקמת מבני ציבור, ובתי כנסת יוכלו להיכלל בכך, לרבות מנגנון לפיצויים.
(4)(א) העותרים הגישו ביום דיון ההמשך (י"ז באב תשס"ה - 22.8.05) דו"ח של המומחים מטעמם שהצטרפו לסיור. בדו"ח המפורט נתבקש אימוצו של האמור בו כתכנית עבודה רשמית, בהיותו יורד לפרטי כל מקום שנבדק, וכן נתבקשה העתקת מבנהו של בית הכנסת ביישוב בדולח שהוא מבנה טרומי. נמסר כי רוב בתי הכנסת שנסגרו הם בעלי איכות ואסתטיקה אך ללא פאר מוגזם, ואהבה רבה הושקעה בהם, וכן פורטו, במסגרת ההצעות לפינוי, פריטי תכולה (כגון ארונות קודש, בימה ועמוד תפילה, לוחות זכרון, ספסלים וארונות ספרים וגניזה) ופריטים מבניים (סורגים, דלתות כניסה, עיטורים, אנדרטאות, מחיצות, כיור נטילת ידיים, ויטראז'ים וציורי קיר). נאמר כי מבנים יבילים וטרומיים ניתנים להעתקה, ולגבי מבני קבע, הומלץ כי כל פריט הניתן לפירוק והמייחד את בית הכנסת (כפי שנמנה לעיל) יפורק. עוד הומלץ על תיעוד מפורט, ועל כינונו של מרכז לתיעוד על-ידי המדינה, ובו יוצג מה שלא ישובץ בבתי כנסת חדשים. נתבקש כי שמאי יעריך את התכולה, ולבסוף - כי לפחות בית כנסת אחד ישומר.
(ב) העותרים צירפו חוות דעת הלכתיות שניתנו בימים האחרונים. הרב אברהם שפירא, הרב הראשי לישראל לשעבר, ציין כי "פשוט וברור שעל פי ההלכה אסור להרוס בתי כנסת ... וכל שכן בארץ ישראל, ויש לשמרם ולקיימם כיאות ... באם אין ח"ו אפשרות לשמרם כמות שהם, אי אפשר להפקיע קדושתם אלא רק בדרך של פדיון כמבואר בשולחן ערוך אורח חיים". הרב מרדכי אליהו, הראשון לציון והרב הראשי לישראל לשעבר, ציין כי לפי רוב הפוסקים יש בבתי כנסת קדושה מדאורייתא, ובארץ ישראל - קדושה מיוחדת, ואין מקום למסרם ולהפקיע קדושתם. הרב אליהו בקשי דורון, הראשון לציון והרב הראשי לשעבר, ציין כי יש להימנע ככל הניתן מהריסה ולהשתדל להעתיק את בתי הכנסת ולוא אחדים מהם; ואם אין ברירה, ניתן להרוס לאחר בניית בית כנסת בתמורה, ואין להחריב אלא לאחר הוצאה לחולין של בית הכנסת על פי כללי ההלכה. הרב שלמה משה עמאר, הרב הראשי לישראל הראשון לציון, ציין את הצורך בשמירת בתי כנסיות ואת חילול ה' הכרוך בהריסתם, ולכן מה שניתן להעבירו יש להעבירו, ולגבי בתי כנסת אחרים - אם ניתן לשמור עליהם במקומם, כולל על ידי האו"מ - עדיף, ואם לא ניתן, יידון וייפסק לפי כללי ההלכה. בדבריו צוין, כי יש שוני בין קברים שיש לגביהם חשש ניוול המת ולכן יש להעבירם, לבין בית כנסת שיש בו קדושה בעצמו, ויש לחפש לשמרו. הרב עובדיה יוסף, הראשון לציון הרב הראשי לישראל לשעבר, הצטרף לדברים. הרב זלמן נחמיה גולדברג, דיין בית הדין הגדול לשעבר, ציין כי עדיפה שמירה בינלאומית עד עת שלום, ובשאר בתי כנסת, שלא יישמרו, על המפנים להתחייב למתן תמורתם לשם הקמת בתי כנסת חדשים, ומה שניתן להעביר מתוכם - יש לעשות כן; זאת - אף שקרקע, שגם לה קדושה, לא ניתן להעביר. הרב דב ליאור, רב העיר קריית-ארבע, ראה אף הוא כעדיפות ראשונה שמירה בידי כוחות בינלאומיים, אך ניתן להוציא מן הקדושה במכירה על ידי עמותת בית הכנסת כשהתמורה תינתן על ידי הממשלה, והכסף ישמש לבניית בתי כנסת חלופיים; לגבי בתי כנסת שניתן לפרקם ולהעבירם יש לפעול בהתאם; אין להרוס עד שימומש אחד הפתרונות, ואין לסכן חיילי צה"ל לשם הריסה. כן הצביע על ההשפעה הקשה בעולם כך שממשלת ישראל הרסה בתי כנסת. הרב שאול קצין, רבה הראשי של העדה הספרדית בניו-יורק, ציין את איסור הפגיעה בבתי הכנסת ובמיוחד בארץ ישראל, ואם יהודים מחריבים בתי כנסת, כיצד אפשר לבקש שלא לעשות כן מלא יהודים במקומות שונים בעולם; כן הציע בדיקת האפשרות של העברת בתי כנסת למקומות החדשים שבהם יישבו המפונים, ובהעדר אפשרות זו - כוח שמירה בינלאומי.
(5) (א) בדיון בפנינו ביום י"ז באב תשס"ה (22.8.05) מסר בא כוח המשיבים, כי נעשה וייעשה מאמץ רב להיענות למשאלות העותרים, כפי שבוטאו בהודעה שהוגשה מטעמם; כך באשר לתכולת בתי הכנסת, כך באשר לפריטים הניתנים לפירוק, כך באשר לתיעוד ולצילום. בהקשר זה מסר לעיוננו "הנחיות הלכתיות מעשיות בנוגע למבנים הקדושים באזורים המפונים", שהוכנו בימים אלה על-ידי הרב הראשי לישראל הרב יונה מצגר, ובהן נאמר, כי על המדינה לעשות כל מאמץ אפשרי להעתקת בתי הכנסת, ואשר אינו ניתן להעתקה יש להפקיע מקדושתו בדרך של מכירה והתחייבות המדינה למתן תמורה, תוך תיעוד ופינוי ואחסון מכובדים; מיטלטלין וחפצים הניתנים לפירוק יפורקו וישמשו לבנייתם של בתי הכנסת החלופיים. לאחר פינוי התכולה והפקעת הקדושה במבנים שאינם ניתנים לפירוק, ייהרסו המבנים. כן נמסר מכתב מיום ט"ז באב התשס"ה (21.8.05) מאת המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה מר אילן כהן, שבו הובטח כי בהתאם לסעיפים 80, 81 ו-85 לחוק יישום תכנית ההתנתקות תשס"ה-2005 יפוצו מוסדות ציבור ויחידים על השקעות בבתי הכנסת בחבל עזה ובצפון השומרון, ויינתנו הוראות להקמת בתי כנסת; וחלק מתמיכת המדינה ב- 2006 לבניית בתי כנסת יותנה בהנצחת זכרם של בתי הכנסת בחבל עזה ובצפון השומרון, וככל שלא יהא בכך די, כך נכתב, "אעשה כל מאמץ, יחד עם משרדי הממשלה הנוגעים בדבר, לתקצב את יתרת תמורתם של בתי הכנסת ובמבני הדת, בין מתקציבי הממשלה, בין מתקציבים מיוחדים".
(ב) נתבקשנו על-ידי בא כוח המשיבים להחיש החלטתנו, כיוון שהישובים שפונו עומדים בעצם הריסתם, והתארכות הנושא עלולה להוות סכנה לחיילים.
(ג) בא כוח העותרים ביקש, בין היתר, כי ייעשה מאמץ לשימור על-ידי כוחות בינלאומיים של מבנה בית כנסת אחד לפחות, וכן כי בנוסף לבית הכנסת בבדולח שהועלה בהודעת העותרים, ייעשה מאמץ אף להעתקתו של בית הכנסת התימני בנווה דקלים, שאף הוא כנמסר במבנה טרומי, והוא הדין לכיפת בית הכנסת בנצרים. עוד ביקש צירופם של נציגי העותרים לצוותים העוסקים בבתי הכנסת, ועתר כי חלק מן האבנים יועברו להקמת גל-עד לזכרם של בתי הכנסת בשטח מדינת ישראל, וכי יוקם מוזיאון להנצחת בתי הכנסת והמורשת היהודית בחבל עזה.